ילד בן 7 שהשתתף בקייטנה, קפץ ראש למים ונפצע. משרד החינוך היה אחראי להפעלת הקייטנה. מדובר בבריכה מיוחדת לילדים, שהנה קטנה ורדודה והעומק המקסימלי בה היה 90 ס"מ בלבד.
בית המשפט קבע כי התובע היה "מוזמן" בשטח הבריכה ולכן קיימת חובה על הנתבע לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כדי למנוע ממנו נזק עקב סכנה בלתי רגילה הידועה למחזיק או צריכה להיות ידועה לו.
כאן מדובר בסכנה בלתי רגילה, מבחינתו הסובייקטיבית של התובע, שהיה ילד קטן, שאינו מבין את מהות הסכנה שבקפיצת ראש. הנתבעת היתה חייבת לצפות מראש אפשרות שהקטין לא יזהר ולא יקפיד לשמור על האיסורים, גם אם לא ידע עליהם, במיוחד כשמדובר בקפיצה לבריכה, שהיא עבורו בבחינת פיתוי.
אין פסול בעצם בניית הבריכה שכולה רדודה. בכל בריכה יש קטעים רדודים, אלא שיש לנקוט אמצעי בטחון נאותים, כדי למנוע קפיצת ראש למים.
בפסק הדין נקבע כי אין רשלנות תורמת להורים. משמסרו את בנם להשגחת הקייטנה, רשאים ההורים להניח שבמסגרת הקייטנה תקוים השגחה נאותה.
אין גם רשלנות תורמת לילד, לאור סעיף 64 (3) לפקודת הנזיקין (12) הקובע כי אין אשם תורם לילד שלא מלאו 12 והוא ניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק, הזמין אותו או הרשה לו לשהות בנכס שבו ארע הנזק.
